שנה חלפה
שנה שלימה
וממש לא נהיה קל יותר, לא מתרגלים
סתם הבטיחו הבטחות ושקרים
החיים ממשיכים זה נכון
אנו גדלים, מתפתחים משתנים ומשנים
ואת לא אתנו, חסרה
מפסיקה להתעדכן
מפסיקה לדאוג, לשאול, לברר
לייעץ, להתלבט ולהציע..
את עוקבת אחרינו שם מלמעלה?
את יודעת ומעודכנת במה שקורה לנו?
את יודעת שנוי כבר השתחררה מהצבא והחלה בחיים האמיתיים?
את יודעת שנדבי כבר הולך לגן? כבר נגמל מחיתול?
ששלי רוקדת פלמנקו וכל כך נהנית? כבר קצת כותבת וטיפונת קוראת?
רשמנו אותה לכיתה א’, גדלה..

כל יום בדרכי חזרה מהעבודה אני רוצה להתקשר אליך
את עדין נמצאת בחיוג המהיר
לא מצליחה למחוק, איך אפשר???

בכל פעם שאחד מהילדים אומר או עושה משהו מיוחד
איזה תעלול/תחכום או אמירה
אני רוצה להתקשר ולספר
אני יודעת שזה יעלה על שפתייך חיוך ענק
אור יזהר בעיניך
אבל אין לי למי
אז אני מנהלת ביני לביני את השיחה
שומעת את קולך מגיב
רואה את החיוך
אבל זה הולך ודועך
הזיכרונות מתקהים והגעגוע מתחדד

כל יום אני מדברת עם אבא, ובכל יום אני שומעת את הכאב בקולו
שומעת את החוסר בשלמות שלו
אנחנו מנסים ללוות אותו ולהיות לצדו
כמו שהבטחתי לך בשיחה שנראתה כתלושה מהמציאות
ולא רק בגללה אנו אתו
אלא באמת כי קשה וחסר לכולנו
וכי באמת אנו מנסים להמשיך בדרכך, עם הערכים שהקנית לנו
עם הדגש שקבלנו על המשפחתיות
כל כך רוצה בסוף כל שיחת טלפון אתו לבקש לדבר אתך
או לפחות למסור לך דש…
אתם תמיד הייתם דוגמה ומופת לזוגיות טובה, למשפחה אוהבת
ועכשיו אבא נשאר להזדקן לבד
הוא מלא את הבית בתמונות שלך, כדי לא להפסיק לראותך
כדי להמשיך להרגיש שאת עוד שם לצדו,
נאחז בכל כוחו בזיכרונות, לא מרפה
ואת ניבטת יפה במבט חודר, אלגנטית ומוקפדת, מכל עבר
כאילו את משתתפת בשיחה
כאילו את עוד רגע מושיטה יד ומלטפת.

אנחנו מנסים להתרגל
מנסים לאסוף השברים וליצור מסלול חיים חדש
אבל השנה היתה קשה מאד
כל חג ראשון בלעדיך צורב, בוער ושורף
כל אירוע שמתרחש, את נעדרת, חסרה, שוב נפקדת..

רק לפני חודש חגגתי יום הולדת,
אחד מבין אירועים רבים בחודש עמוס זה
כל היום חיכיתי
לא האמנתי
יום הולדת שלי חולף ובאמת אמא לא התקשרה לברך???
ואז הגיע יום הנישואין שלי
ויום ההולדת שלך…
אני אפילו לא יודעת איך סופרים את השנים עכשיו, מה אומרים?
הופיעו ימי ההולדת של כל אחד מילדי שכל כך אהבת
שכל כך הרבה אושר הכניסו לחייך
כן, אותם שני קטנטנים שאהבו אותך בחזרה ומתגעגעים.
שלי באמת הכירה, יודעת איזו סבתא מדהימה היית
ומדי פעם נזכרת באיזו חוויה ומספרת שהיא מתגעגעת
ואפילו נדב, שהיה ממש פיצי, רק בן שנה

בכל פעם שהוא רואה תמונה שלך קורא TATA TATA

שמחות קטנות  – מיכה שיטרית

עמוק בליבך, עיגולים של שמחה
ואור גנוז בנשמת אפך
עמוק בלב, עיגולים של כאב
אתה שונא, אתה אוהב.

יהללו, יהללוך מלאכים
ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכה
יהללו, יהללוך מלאכים
שמחות קטנות יאירו
כנצנוץ הכוכבים.

לחיי התמימים ודוברי האמת
וכל החיים את חייהם באמת
שזוכרים את השמש ונוגעים באור
שיודעים אהבה, שאינה בת חלוף.

יהללוך המלאכים ,אמא , על האור שהשארת אחריך

בחרתי לסיים בטון אופטימי, עם מילים לשיר שנכתבו בהשראתה של נערה צעירה בזמן מאבקה במחלת הסרטן.

למרות הכאבים העזים והחולשה הגופנית שליוו אותה, היא בקשה מכל סובביה לשמור על עיגולי השמחה שבליבם, ולחפש את הדרך להרחיבם

מי יתן ונוכל כולנו לעמוד במשנתה ולקיים צוואתה!

מייל מאביבה הבת דודה הוקרא על יד דלית בערב הזכרון
במלאת שנה לפטירת בת דודי היקרה – צילה קיים  לבית פיק ז”ל

בני משפחתי היקרים, לבית קיים ופיק מכל הדורות,
שנה קשה חלפה, מאז נקטפה ונלקחה מאתנו בטרם עת, צילה שלנו.
אהבתי אותה מאד והקשר החם וההדוק בינינו, שנמשך עשרות שנים ללא הפסקה, היה חשוב לי עד מאד!

צילה ז”ל – צירוף מלים קשה לביטוי, שתמיד אחוש מוזר לבטא, היתה לי אשת סוד, עימה חלקתי התרחשויות, מחשבות ורגשות שליוו את חיי.

למרות היותה הצעירה בינינו, למדתי ממנה רבות והתפעלתי מהאופן בו ניהלה חיי זוגיות והרמוניה עם אברהם היקר והטוב ומההורות הנפלאה שלהם לדלית ולשגב, שאברהם מיטיב להמשיך גם עתה.

למרבה הצער, חלף זמן רב מדי מאז ראיתיה, אך דמותה וזכרה לא ימושו מזכרוני!
קשה האבידה מנשוא, אך מצווים אנו להמשיך, כל אחד ואחד מאתנו לעצמו וכולנו כמשפחה, בחיים מלאים ופוריים, כפי שעשתה צילה שלנו בחייה וכפי שהיתה רוצה עבור כולנו!

תמיד אתכם,

אביבה

מצטרפים ותומכים בכל לב,

אילן, זאב ואיריס